עם הרבה חששות אני מוצא עצמי כעבור שבוע על מסלול איטלקי קטן ומעניין בשם Varano.
המסלול לא גדול במיוחד ואנחנו גם מתחילים מהתוואי הקצר, פחות מ-2 ק"מ, עם כמות פניות סבירה כדי שנוכל להתאקלם מהר.
זה דבר מצוין בהתחשב בעובדה שבלי הרבה הקדמות אני כבר בפיטס, מכוון לעצמי תנוחת ישיבה נוחה בתוך פורשה 997 קאפ, נטולת בקרות, איתה אני עולה לסשן ראשון (10 דקות) המוקדש להיכרות עם הרכב והמסלול.
אני מוצא עצמי מבלה את רובו בשילוב רוורס אחרי ספינים או ביציאה עדינה מהחצץ שעפתי אליו אחרי עוד פניה חדה שלא הערכתי נכון את הבלימה הדרושה לקראתה.
בכל מקרה כזה אני מגניב מבטים לצדדים, בודק מי ראה, מה ראה ואם לא שולפים לי איזה דגל וזורקים אותי החוצה.
מזל שבאותיות הקטנות היה רשום שכל הנזקים מכוסים בעלות האירוע
אני בטח לא יכול להאשים את הרכב, הוא מתנהג מדהים, נעול בסליקס שמספקים אחיזה מעולה וגם הבלמים מצוינים אבל דורשים התרגלות. זה לגמרי אני. זה פשוט כ"כ שונה מכל מה שהכרתי.
לקראת סוף הסשן הראשון אני כבר מתחיל להשתלט.
עדיין פה ושם יש איזה מאבק לא אסתטי במיוחד בניסיון לשמור על הזנב מלהשיג אותי (בכל זאת, הנעה אחורית עם 447 כ"ס שאני מנסה ללחוץ בין הפניות) אבל אני כבר מתחיל לתפוס קצב ולייצר הקפות "נקיות" (בלי חצץ/ספין) עם זמן שבאמת יכול לייצג משהו.
אני יורד לנוח מעודד, במיוחד כשלהפתעתי הזמן שלי יושב במקום טוב באמצע של חבורת הנהגים המנוסה שהגיעה ליום הזה.
אני עולה לסבב נוסף, הפעם של 10 הקפות מדודות, הקצב עולה, אני מתחיל לקבל בטחון בשליטה ברכב אבל מתקשה לחבר את כל הפניות להקפה טובה.
הניסיון לסחוט מהירות בישורת לקראת ה-hairpin מוביל לכמה מצבים מפחידים בהם אני מאבד לגמרי את הקו וגם כמעט את האוטו מה שמוביל לזה שבהקפה הבאה אני כבר נזהר מדי ובולם מוקדם מדי, נאלץ להוסיף גז באמצע הפניה מה שרק מרחיב את הקו ושוב דופק אותה.
כך זה ממשיך כל הקפה בניסיון למצוא את שביל הזהב.
בסיום הסשן הזה אני שמח לראות ששיפרתי בשתי שניות ונדהם לגלות שקבעתי את הזמן השלישי בטיבו בחבורה, מצליח לעקוף בשתי עשיריות את המאסטר, נהג הפורמולה המנוסה שבחבורה, מהטובים בארץ, הפייבוריט הברור של כולם ליום הזה.
בשלב הזה אני מבין שאני צריך לעשות תיאום ציפיות מחודש.
המשמעות המיידית של התוצאה שלי היא שאני עולה לחצי הגמר (אליו עולים 6 הנהגים עם הזמן הטוב ביותר) ואף עושה את זה בסטייל.
הבעיה שאני בכלל באתי בשביל הפאן וההתנסות בלי שאיפות גבוהות.
עם התוצאה שקבעתי פתאום המתחרים האחרים מתחילים לתהות לגבי הבחור שעד כה היה עסוק בלספר כמה הוא לא מנוסה.
עכשיו מתחיל הלחץ.
אני מתחיל להתעניין בפרטים שקודם עברו לידי בלי הקשבה אמיתית.
מסתבר שהמתכונת של חצי הגמר היא שאני מקבל 5 הקפות בלבד בשביל לקבוע את הזמן הטוב ביותר ורק נהג אחד עולה מחצי הגמר.
אוקי, עכשיו באמת מתחיל הלחץ
האדרנלין מתגבר וכמה לא מפתיע שעל הפניה הראשונה, איך שאני יוצא מהפיטס, אני עושה ספין ועף לחצץ. לא נורא, גם ככה ההקפה הראשונה לא נמדדת אני אומר לעצמי.
אבל אז זה קורה גם בשניה והלחץ מתגבר.
ככל שהזמן עובר המחשבות על הנהגים האחרים נכנסות ואני מאבד ספירה.
כמה הקפות עוד נשאר לי בשביל לקבוע את הזמן שלי ? האם זאת האחרונה שלי ? או שאולי יש עוד אחת ?
אני לא מצליח להגיע לזמנים שקבעתי קודם. אני מנסה להרגיע את עצמי ומשנן לעצמי, הכל טוב, גם הנהגים האחרים בלחץ ובטח לא משחזרים את התוצאות שקבעו קודם.
זה עובד חלקית, אני מצליח לייצר קצב ומחלץ ברגע האחרון הקפה לא רעה. איטית אך בקצת מזאת שקבעתי קודם.
אני מזנק החוצה מהרכב ורץ לבדוק תוצאות.
צדקתי, גם הנהגים האחרים התקשו לשחזר את התוצאות והתוצאה שלי מספיקה בשביל להעלות אותי לגמר. אשכרה גמר. אני. בפעם הראשונה שלי.
אני מודה לאלילת המזל על ההגרלה הנוחה שזימנה לי בחצי. לא בטוח שהתוצאה הזאת הייתה מספיקה בחצי השני שמאכלס את שני הנהגים התותחים שקבעו זמן טוב משמעותית משלי במוקדמות.
ואני שוב צודק, מתברר שעליהם הלחץ לא עשה רושם והם ממשיכים לשפר ולעשות זמנים מטורפים שאף נושקים לשיאי המסלול. אחרי קרב צמוד נקבע המתמודד שעולה מולי בגמר.
עכשיו אני באמת מנסה לחפור בזכרון המעומעם מהתדריך מה אמרו על הגמר כי לחלק הזה כבר ממש לא הקשבתי.
לא רק אני לא מצליח, מסתבר שלא אמרו כי זאת הפתעה.
למקצה הגמר מתברר שהמסלול משתנה ואנחנו הולכים לעשות את התוואי המלא של המסלול
וכדי לעשות את זה עוד יותר מאתגר אנחנו מקבלים רק 6 הקפות
אחרי שראיתי את הנהיגה של המתחרה שלי בחצי אני מבין שנהיגה בטוחה ונטולת סיכונים רק כדי לייצר זמן נקי בזמן המועט שיש לנו, טקטיקה הגיונית אם מדובר ברמה דומה של נהגים, לא תתאים פה. אני אהיה חייב להסתכן ולהתפרע בניסיון לחבר את הפניות להקפה אחת מצוינת בשביל לעבור אותו.
זה כל מה שצריך, התחרות היא על זמן ומספיקה הקפה אחת טובה (או מצוינת במקרה הזה) בשביל לנצח.
איך זה עבד לי ? אני רק אגיד שאני ממש שמח שהיה את הסעיף שהזכרתי קודם לגבי נזקים לרכב
בסיומו של היום הארוך הזה, אחרי כל הטקסים, ברכות וסיכומים, אני נכנס לאוטו, עולה על כביש 6 ועף הביתה.
כל הדרך אני מנסה לעכל איך אני, שרק לפני חודשיים התנסיתי לראשונה בפורזה על האקסבוקס החדש שלי ובזה מסתכם ניסיון הסימולטורים שלי, עולה לתחרות Time Attack ראשונה של סימולטורים עם שועלים ותיקים של iRacing\rFactor\LFS ועוד שמות שאין לי מושג מה הם אומרים ומסיים שני.
אני מהרהר בדברי השכנוע של חגי באותה שיחת טלפון: "עזוב אותך, זה לא אומר כלום, זאת תחרות, מסלול לא מוכר, רכב לא ידוע והכל פתוח".
אני חשבתי שהוא סתם מוכר לי סיפורים אבל לא היה אכפת לי, באתי בשביל הכיף וההתנסות
glow, let the life flow 
, נספר מה בדיוק היה.
